הגדרה עצמית יהודית היא רעיון פשוט: העם היהודי הוא עם, ועמים זכאים למשול בעצמם. ישראל היא הצורה המדינית המודרנית של הזכות הזאת.
זכות רגילה, לא חריגה
המשפט הבינלאומי המודרני מכיר בהגדרה עצמית כעיקרון בסיסי. סעיף 1 ל-ICCPR קובע שכל העמים זכאים להגדרה עצמית. עבור העם היהודי, הזכות הזאת נשענת גם על היסטוריה ארוכה, גם על קשר מתמשך לארץ, וגם על הצורך המעשי בהגנה עצמית לאחר דורות של רדיפות וחוסר ריבונות.
למה זה עדיין חשוב
הוויכוח על מדיניות ישראלית הוא ויכוח לגיטימי. שלילת עצם זכותו של העם היהודי למדינה איננה ביקורת רגילה על מדיניות. היא שלילה של זכות שמתקבלת כמובן מאליו אצל עמים אחרים. החלטת החלוקה 181 וה-מגילה הישראלית אינן סוף הוויכוח, אבל הן חלק מרכזי מן המסגרת המדינית והמשפטית שבתוכה ישראל קמה.
מה OZJF מגן עליו
אנחנו מגנים על עצם הלגיטימיות של ההגדרה העצמית היהודית. זה לא מחייב להסכים עם כל ממשלה בישראל, אבל זה כן מחייב להכיר בכך שהמדינה היהודית איננה טעות היסטורית אלא מימוש של זכות לאומית.
הנקודה איננה שישראל פטורה מביקורת. להפך: דווקא משום שמדובר במדינה לגיטימית, ראוי לשפוט אותה כמו כל מדינה אחרת. מה שאיננו לגיטימי הוא לטעון שהיהודים לבדם אינם זכאים לאותה זכות לאומית שהעולם מכיר בה לגבי עמים אחרים.